בנם של רחל ואלי. נולד ביום כ"ג באדר א' תש"ס (29.2.2000). אח לאיתמר.

בן זוג של ניקול.

אביתר, שנקרא אביה בפי חבריו, גדל והתחנך בראש העין, למד בבית הספר היסודי "מעבר אפק" בקיבוץ עינת, בחטיבת הביניים "גוונים" בראש העין ובתיכון "בגין" בעיר.

ילד מצחיק, עם חיוך כובש וחוש הומור משובח, סקרן ואוטודידקט.

כשהיה בן עשר התחיל לנגן על גיטרה קלאסית, ובהמשך הצטרף לקונסרבטוריון המקומי, שם למד גם נגינה על גיטרה חשמלית וגיטרה בס, וניגן בהרכב מוזיקלי.

בכיתה ז' התנדב בפעילות בית-ספרית עם מבוגרים על הרצף האוטיסטי, והצטרף כחניך לשבט "עוגן" של תנועת הנוער "הצופים". בהמשך שימש כמדריך בתנועה והיה פעיל בה עד סוף כיתה י"ב.

את הגיוס דחה בשנה על מנת להתנדב לשנת שירות במסגרת תוכנית המנהיגות הקדם-צבאית של ארגון "השומר החדש". הוא שובץ במושב כרם בן זמרה שבגליל העליון ויחד עם חבריו לתוכנית סייע לחקלאים, למד, טייל ברחבי הארץ ועבר הכנה לשירות הצבאי. זו הייתה שנה מעצבת ומלאת משמעות עבורו.

בנובמבר 2019 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בסיירת "עורב" של חטיבת הנח"ל. הייתה לו מוטיבציה גבוהה, מוכנות לעשות הכול למען חבריו לצוות, ותמיד היה מוכן להירתם לעזרה.

אחרי השחרור, שירת כלוחם במילואים בגדוד 6310 של חטיבת ירושלים.

בסוף אפריל 2021 הכיר את ניקול, והשניים התאהבו וניהלו זוגיות שהקסימה את כל סובביהם.

אביתר ניחן באינטליגנציה רגשית גבוהה, יכולת הקשבה והכלה ותבונה רבה. בעל לב רחב, אוהב אדם וחסר שיפוטיות, אופטימי, בכל סיטואציה ידע למצוא את הטוב, מלא בהכרת תודה על מה שיש, כאן ועכשיו. לכל מי שהכיר, ידע לתת את התחושה שהוא יחיד ומיוחד ובכל תחנות חייו היה מוקף בחברים טובים וניהל חברויות ארוכות ומשמעותיות.

אהב ים, שמש, חופש, טבע, טיולים וספרים, אהד את "הפועל תל אביב" בכדורגל ושיחק כדורעף ופוצ'יוולי (משחק דמוי כדורעף חופים עם איסור על שימוש בידיים).

המוזיקה תפסה חלק משמעותי בחייו, ולאורך השנים למד לנגן על כלים נוספים – פסנתר, מפוחית ונבל פה. הוא נהג לפרוק את מחשבותיו, רגשותיו וחלומותיו אל הכתב, ובאחת ממחברותיו כתב כי ייעודו הוא לשמח אנשים באמצעות מוזיקה.

"אני אמן טראנס שמנגן בשבתות במסיבות טבע ומדי פעם גם מסביב לעולם", פירט את חזונו לעתיד, "אני אוהב לראות את הקהל רוקד מהמוזיקה שאני יצרתי, זה הכי כיף".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו יום, כתב אביתר במחברתו: "יום ראשון למלחמה, דברים שלא נשמעו כאן... פחד, הרבה חששות, התיק כבר מוכן למילואים, להקפצה, איך לא קוראים לי כבר? איך?... בשביל מה אני נלחם בעצם? למה אני כל כך רוצה להיות מוקפץ כבר?... בשביל עצמי. בשביל האחים שלי. בשביל המשפחה שלי. בשביל ניקול אהובתי... בשביל כולם, כל עם ישראל. יהודים, ערבים, דרוזים, צ'רקסים, לא משנה לי. אני אוהב את כולם. אני כל כך אוהב אנשים".

שעות ספורות לאחר מכן הוקפץ למילואים, ובימים הבאים לחם ביישובי העוטף. בהמשך נכנס לשטח רצועת עזה במסגרת התמרון הקרקעי.

הוא השתתף בשני סבבי מילואים ולחם במסירות ובגבורה במשך חודשים ארוכים, כמעט ברצף. בהפוגות הקצרות שקיבל, עבד ביחידת האבטחה של שגרירות ארצות הברית בתל אביב. בנוסף, החליט להגשים חלום ובינואר 2024 התחיל ללמוד הפקה מוזיקלית באולפני "פלוטו" בתל אביב.

באותו החודש נפל חברו, רב-סמל שגיא עידן, בקרב בחאן יונס. בעקבות נפילתו, כתב אביתר את השיר "מסע": "כל יום מנקים קצת/ פשוט זה נקי/ נקי זה פשוט// היצר לחיות, היצר לשרוד/ מפגש עם המוות/ כאן חיי ייגמרו?// תודה על הזכות להרגיש/ תודה על הזכות לחיות// מסעות של תסכול/ מסעות של כעס/ אגם של סבל/ אולי זה אוקיינוס// בין הכעס לאמת נמצא בור/ בור של אשמה/ בור של סבל/ זהירות לא ליפול// תודה על הזכות להרגיש/ תודה על הזכות לחיות// היופי של המוות/ החופש, השחרור/ כאן המציאות/ פה הגהינום".

ביום שישי, 23.8.2024, השתתף בפעילות מבצעית של חטיבת ירושלים במרחב ציר נצרים שברצועת עזה. הפעילות כללה איתור מנהרות, תשתיות טרור ואמצעי לחימה, במטרה להרחיב את מרחב האבטחה. סמוך לשעה 8:20 בבוקר נכנס הכוח של אביתר לסרוק את אחד המבנים. עם כניסתם הופעל מטען שהוסתר במבנה, ואביתר נפגע מהפיצוץ ונהרג.

רב-סמל אביתר עטואר נפל בקרב ביום י"ט באב תשפ"ד (23.8.2024). בן עשרים וארבע בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית של בית העלמין בראש העין. הותיר אחריו הורים, אח ובת זוג.

הוריו, רחל ואלי, ספדו לו: "כל כך הרבה היה בך, החל בחיוך המקסים שמגנט אליך אנשים. בארוחות שישי בערב חיכינו לחיקויים שלך ולסיפורים שלך. אתה סיפרת ואנחנו התגלגלנו מצחוק. הסקרנות והידע הבלתי נתפס וכל הבחירות הכל כך נכונות שעשית עבור עצמך... בן מדהים שלנו, אח מופלא, בן זוג נהדר... על כל מי שנפרד מאיתנו אומרים שהוא היה הכי טוב, אבל אתה באמת היית הכי טוב".

אחיו, איתמר, ספד: "איך נפרדים מאח שגידל אותי? לימדת אותי הכול. לימדת אותי לחייך ולנגן בגיטרה. היו לנו הרבה חוויות ביחד, מאוד אהבתי את השיחות שלנו. אפילו מריבה אחת לא הייתה לנו. בפעם האחרונה שהיית בבית אמרתי לך: 'אולי אל תלך למילואים?' כי זה סבב שלישי. אביתר ענה לי שהוא חייב ללכת כי זה האחים שלו. אמרתי לו: 'גם אני אחיך', והוא ענה שיש לנו את כל החיים".

בשבט "עוגן" של תנועת "הצופים" בראש העין מתנוסס איור קיר להנצחת אביתר.

במתנ"ס "שערים" בפתח תקווה הוקם חדר מוזיקה על שמו – "מיתר לאביתר".

חבריו של אביתר ללימודי ההפקה המוזיקלית הלחינו והפיקו את השיר שכתב - "מסע". ניתן להאזין לשיר באפליקציית ספוטיפיי, ביוטיוב ובכל פלטפורמות ההאזנה.

חברה ללימודים, מור רומ (שם במה), יצרה לזכרו את השיר "מגדלור". בשיר ובקליפ המלווה אותו מתארחות אימו של אביתר ובת זוגו, והוא ניתן לצפייה ביוטיוב.

מסיבת הסיום של מסלול ההפקה המוזיקלית בו למד הוקדשה לאביתר, וכן נערך ג'אם מוזיקלי לזכרו.

פרק בפודקאטס "יוצאים לטראק", לו נהג להקשיב בקביעות, הוקדש לזכרו. בפרק השתתפה בת זוגו, ניקול, וניתן לצפות בו ביוטיוב או להאזין לו בפלטפורמות הפודקאסטים השונות.

אביתר מונצח בבניין שגרירות ארה"ב בתל אביב, שם עבד, ובספר הנופלים של מועדון אוהדי "הפועל תל אביב" בכדורגל. יחידת האבטחה של שגרירות ארה"ב בישראל יזמה יום ספורט להנצחתו, בשיתוף המכינה הקדם-צבאית "אחד משלנו".